עגלת קניות
סל הקניות שלך ריק
קנולי מוצלח בנוי על ניגוד חד: מעטפת דקה, פריכה ומלאת בועות מבחוץ, ומילוי גבינה ופיסטוק קר, חלק ויציב מבפנים. זהו קינוח שנראה חגיגי, אבל ההצלחה שלו תלויה בעיקר בפרטים קטנים: בצק יבש יחסית, מנוחה מספקת, רידוד דק מאוד, טמפרטורת שמן יציבה ומילוי שמתבצע סמוך להגשה. במטבח הישראלי כדאי להביא בחשבון גם את מזג האוויר. בקיץ גבינת הריקוטה מתרככת במהירות, השמן מתחמם מעבר לרצוי והקנולי הממולאים מאבדים פריכות בתוך זמן קצר. לכן המדריך מחלק את העבודה לשלבים ברורים ומציע לוח זמנים נוח להכנה מראש. המתכון מניב 18–20 קנולי בינוניים. את הקליפות אפשר להכין יומיים מראש ולאחסן היטב, ואת הקרם אפשר להכין יום מראש ולשמור במקרר. ברגע ההגשה מזלפים את המילוי משני הקצוות, מצפים את השוליים בפיסטוקים ומפדרים במעט אבקת סוכר. השימוש בשילוב של קמח חיטה לבן 1 ק״ג pasta fresca וקמח סמולינה קאפוטו 1 ק״ג מעניק לבצק חוזק, חספוס עדין ויכולת להתרדד בלי להיקרע. ממרח פיסטוק חלבי מעמיק את הטעם, אך הוא משמש כתוספת לריקוטה ולא כתחליף לה, כדי לשמור על קרם מאוזן שאינו מתוק או כבד מדי.
בצק קנולי שונה מבצק עוגיות ומבצק שמרים. הוא מכיל מעט נוזלים, כמות קטנה של שומן וחומר חומצי שמסייע למרקם הפריך. בזמן הטיגון הלחות שבבצק הופכת לאדים ומפרידה שכבות דקות, וכך נוצרות הבועות האופייניות. אם הבצק רך ורטוב מדי, הוא יספוג שמן; אם הוא יבש עד כדי התפוררות, יהיה קשה לעטוף אותו סביב הגלילים.
השילוב בין קמח פסטה לסמולינה מתאים במיוחד למשימה. הקמח הלבן יוצר רשת גלוטן גמישה, והסמולינה מוסיפה מרקם ומעודדת השחמה. אין להשתמש בסמולינה בלבד, משום שהבצק יהיה גס וקשה לרידוד דק. היחס במתכון נועד לתת מעטפת חזקה בזמן העיצוב אך עדינה בנגיסה.
יין לבן יבש מוסיף נוזל, חומציות וניחוח עדין. האלכוהול מתאדה במהירות בטיגון ותורם למעטפת קלה. כפית חומץ מחזקת את האפקט החומצי בלי להשאיר טעם מורגש, והחמאה מצפה חלק מחלקיקי הקמח ומגבילה מעט את התפתחות הגלוטן.
אפשר להחליף את היין במים קרים בתוספת חצי כפית חומץ נוספת, אך הטעם יהיה פשוט יותר. אין להשתמש ביין מתוק, שעלול להאיץ השחמה עוד לפני שהקליפה נעשית פריכה.
לשים רק עד שמתקבל בצק אחיד ונוקשה יחסית. לישה ממושכת מפתחת גלוטן חזק ומקשה על הרידוד. לאחר הלישה עוטפים את הבצק ומניחים לו לנוח שעה לפחות במקרר. במנוחה הקמח משלים ספיחת נוזלים והגלוטן נרגע.
בצק שנח היטב נפתח לרצועה דקה בלי להתכווץ מיד. אם הוא נסדק לאחר המקרר, מניחים לו עשר דקות בטמפרטורת החדר ולשים אותו פעמיים בידיים. אם הוא דביק, מקמחים בסמולינה בכמות קטנה במקום להטמיע עוד קמח בבצק.
מעטפת עבה היא אחת התקלות הנפוצות בקנולי ביתי. היא נראית יציבה לפני הטיגון אך מתקבלת קשה וכבדה. העובי הרצוי הוא כמילימטר אחד, כך שאפשר לראות אור עמום דרך הבצק. מכונת פסטה מקלה על העבודה, אך אפשר להגיע לתוצאה טובה גם במערוך כבד.
מחלקים את הבצק לארבעה חלקים ושומרים שלושה מהם מכוסים. מרדדים כל חלק בהדרגה ולא מנסים להגיע לעובי הסופי במעבר אחד. בין מעבר למעבר מקפלים פעם או פעמיים כדי ליצור יריעה אחידה, ולאחר מכן ממשיכים לרדד ללא קיפול.
חותכים עיגולים בקוטר 10–11 ס״מ בעזרת סט חותכני עוגיות עגולים, ואז מותחים כל עיגול קלות לצורה אליפטית. האליפסה עוטפת את גליל המתכת היטב ומאפשרת חפיפה של כשני סנטימטרים.
אוספים שאריות פעם אחת בלבד, עוטפים ומניחים להן לנוח 15 דקות לפני רידוד חוזר. איסוף ורידוד חוזרים מפתחים גלוטן ומייבשים את הבצק, ולכן הקליפות האחרונות עלולות להיות קשות יותר.
עוטפים את האליפסה סביב גליל קנולי, מורחים מעט חלבון ביצה על הקצה העליון ולוחצים לסגירה. אין לתת לחלבון לגעת בגליל המתכת, אחרת הקליפה עלולה להידבק אליו. התפר צריך להיות סגור אך לא מעוך.
משאירים מעט מקום בין הבצק לגליל כדי שהקליפה תוכל להשתחרר לאחר הטיגון. אין למתוח את הבצק בכוח. אם קצוותיו נסדקים, סימן שהוא קר או יבש מדי ויש לתת לו מנוחה קצרה.
טמפרטורת שמן של 175–180 מעלות היא נקודת האיזון. בשמן קר הבצק שוהה זמן רב, סופג שומן ואינו מפתח בועות במהירות. בשמן חם מדי הוא משחים מבחוץ לפני שהלחות הפנימית מתאדה, ולכן הקליפה נראית מוכנה אך מתרככת לאחר הצינון.
משתמשים בסיר עמוק ורחב וממלאים שמן עד עומק של לפחות שבעה סנטימטרים, בלי לעבור את מחצית גובה הסיר. מטגנים שתיים או שלוש יחידות בכל פעם כדי לא להוריד את הטמפרטורה בחדות. מדחום מתאים הוא הדרך המדויקת ביותר לשלוט בחום.
הקנולי מוכנים לאחר כדקה וחצי עד שתיים וחצי, כשהם בגוון זהוב-ענברי ומכוסים בועות קטנות וגדולות. הופכים אותם פעם אחת אם אינם שקועים לחלוטין. אין לחכות לצבע חום כהה, מפני שהקליפות ממשיכות להתכהות מעט לאחר ההוצאה.
מוציאים בכף מחוררת אל רשת ולא ישירות לערימת נייר סופג. רשת מאפשרת לאדים לצאת מכל הצדדים; נייר בלבד עלול לכלוא אדים מתחת לקליפה ולרכך אותה.
ממתינים כשתי דקות, עד שאפשר לגעת בגליל בלי להיכוות אך הקליפה עדיין חמימה. אוחזים בקנולי בעדינות ומסובבים את גליל המתכת תוך משיכה. אם ממתינים עד לקירור מלא, הבצק עלול להתכווץ סביב המתכת.
גלילי המתכת נשארים חמים מאוד, לכן מניחים אותם על משטח חסין חום ומקררים לפני שעוטפים עליהם בצק נוסף. אין לקרר אותם תחת מים, משום שטיפות מים מסוכנות כאשר מחזירים את הגליל לשמן.
ריקוטה טובה מכילה הרבה לחות, ולכן סינון אינו שלב רשות. מניחים אותה במסננת מרופדת בבד דק או בנייר סופג ומקררים לפחות ארבע שעות, ועדיף לילה. לאחר הסינון מתקבלת גבינה סמיכה יותר שאפשר לזלף בלי שהקרם ייזל ובלי להעמיס אבקת סוכר.
מערבבים את הריקוטה המסוננת עם אבקת סוכר מנופה, ממרח פיסטוק חלבי, וניל וקורט מלח. ממרח הפיסטוק כבר מכיל שומן וסוכר, ולכן מוסיפים אותו בהדרגה וטועמים. הקרם צריך להיות מעט פחות מתוק ממה שנדמה כנחוץ, משום שהקליפות והגימור משלימים את המתיקות.
ריקוטה אינה אמורה להפוך לקצפת. ערבוב נמרץ במיקסר עלול לשחרר נוזלים וליצור קרם דליל. מועכים אותה דרך מסננת לקבלת מרקם חלק, ואז מקפלים את שאר החומרים במרית או מערבבים בקצרה בוו גיטרה במהירות נמוכה.
אם רוצים גוון ירוק עמוק יותר, עדיף להוסיף מעט קרם פיסטוק איטלקי או טיפה מתמצית טעם פיסטוק ולא צבע מאכל שאינו נחוץ. בכל מקרה טועמים לאחר כל תוספת כדי שטעם הפיסטוק לא יהפוך מלאכותי.
מעבירים את הקרם לשקיות זילוף ירוקות 40 ס״מ מקצועיות – 10 יחידות או לשקית אחרת מן הקטלוג. גוזרים פתח של כ-12 מילימטרים או משתמשים בצנתר חלק. מזלפים מצד אחד עד שהקרם מגיע למרכז, הופכים וממלאים מן הצד השני.
ממלאים עד שעה לפני ההגשה, ורצוי ממש בסמוך אליה. קרם שמונח שעות בתוך הקליפה מעביר אליה לחות ומבטל את הפריכות. לאירוח גדול מסדרים עמדת מילוי ומזלפים בכמה סבבים.
טובלים את קצות הקרם בפיסטוקים קצוצים ומפדרים באבקת סוכר רגע לפני ההגשה. אבקת סוכר רגילה נמסה בהדרגה על קרם לח; אם הקנולי צריכים להמתין מעט, אבקת סוכר להקפאה עמידה יותר ללחות ושומרת על מראה לבן.
את הקליפות הריקות שומרים בקופסה אטומה בטמפרטורת החדר עד יומיים. אין להכניס אותן למקרר, שבו הלחות מרככת אותן. הקרם נשמר בנפרד במקרר עד 24 שעות, בתוך שקית זילוף סגורה או כלי אטום.
בקיץ ממלאים רק כמות שמגישים מיד ומשאירים את יתר הקרם במקרר. קנולי ממולא אינו צריך לעמוד בחוץ יותר מחצי שעה, ובאירוח לא ממוזג הזמן קצר יותר. אפשר להניח את מגש ההגשה על מגש קר נוסף, אך לא ישירות על קרח שייצור לחות.
צלחת 7 פטל קרם זהב – 10 יחידות מתאימה להגשה אישית של קנולי אחד או שניים לצד פירות טריים. הטעם משתלב היטב עם תותים, פטל, ענבים או פלחי הדר, שמוסיפים חמיצות ורעננות.
אם הקליפות הריקות התרככו מעט, מחממים תנור ל-150 מעלות ואופים אותן על רשת במשך ארבע עד שש דקות. מצננים לחלוטין לפני המילוי. אין לנסות לייבש קנולי שכבר מולא, משום שהקרם יימס והגבינה תיפגע.
השילוב בין עובי הקליפה לחום השמן קובע אם הקנולי יהיו פריכים, בהירים או שמנוניים.
| מצב הבצק | טמפרטורת שמן | תוצאה צפויה | תיקון |
|---|---|---|---|
| דק מאוד, כ-1 מ״מ | 175–180 מעלות | קליפה פריכה ומבועבעת | זהו הטווח הרצוי |
| עבה מ-2 מ״מ | 175–180 מעלות | קליפה קשה עם מרכז בצקי | לרדד דק יותר לפני החיתוך |
| דק | פחות מ-165 מעלות | ספיגת שמן וצבע חיוור | להמתין להתחממות השמן |
| דק | מעל 190 מעלות | השחמה מהירה ופנים לא יבש | להנמיך אש ולהמתין לירידת החום |
הפרדת הקליפות מן הקרם מאפשרת להכין כמעט הכול מראש בלי לפגוע בפריכות.
| מועד | פעולה | זמן פעיל | אחסון או המתנה |
|---|---|---|---|
| ערב לפני | סינון הריקוטה | 5 דקות | 4–12 שעות במקרר |
| יום לפני | לישה ומנוחת הבצק | 15 דקות | שעה במקרר |
| יום לפני | רידוד, עיצוב וטיגון | 60–75 דקות | צינון מלא ואחסון אטום |
| בוקר ההגשה | הכנת קרם הפיסטוק | 15 דקות | עד 24 שעות במקרר |
| עד שעה לפני ההגשה | מילוי וגימור | 15–20 דקות | קירור קצר בלבד |
רוב התקלות נגרמות מעובי לא נכון, לחות או שינוי בטמפרטורת השמן.
| התקלה | הסיבה הסבירה | הפתרון |
|---|---|---|
| הקליפה נפתחת בטיגון | חפיפה קצרה או מעט מדי חלבון | ליצור חפיפה של 2 ס״מ וללחוץ את התפר |
| אין בועות על הקליפה | בצק עבה, מנוחה קצרה או שמן קר | לרדד לכ-1 מ״מ ולטגן ב-175–180 מעלות |
| הקנולי שמנוני | שמן קר או צפיפות בסיר | לטגן מעט יחידות ולהחזיר את השמן לטמפרטורה |
| הקליפה נדבקת לגליל | חלבון נמרח על המתכת או שהבצק הודק מדי | למרוח רק על הקצה ולהשאיר מעט חופש |
| הקרם דליל | ריקוטה לא מסוננת או ערבוב ממושך | לסנן היטב ולערבב בעדינות |
| הקליפה התרככה לאחר מילוי | מילוי מוקדם מדי | לשמור בנפרד ולמלא סמוך להגשה |
עודף יין מקל על הלישה אך גורם לספיגת שמן. מוסיפים את הנוזל בהדרגה ועוצרים כשהבצק אחיד, נוקשה וגמיש.
בצק בעובי של יותר משני מילימטרים מתקבל קשה ולעיתים בצקי מבפנים. מרדדים עד שניתן לראות אור עמום דרך היריעה.
חלבון שנוגע במתכת פועל כדבק ומקשה על החילוץ. מורחים שכבה דקה רק על חלק הבצק שיונח מתחת לקצה השני.
מראה השמן אינו מדד אמין. שמן קר יוצר קליפה שמנונית ושמן חם שורף את החוץ, לכן שומרים על 175–180 מעלות.
ריקוטה לחה הופכת את הקרם לנוזלי ומרככת במהירות את הקליפה. מסננים ארבע שעות לפחות ושוקלים רק לאחר הסינון.
ערבוב מהיר וממושך עלול לפרק את הגבינה ולשחרר נוזלים. מעבירים במסננת ומערבבים בעדינות רק עד לאחידות.
הלחות עוברת מן הקרם למעטפת ומבטלת את הפריכות. שומרים את הרכיבים בנפרד וממלאים סמוך להגשה.
כן. מרדדים במערוך כבד על משטח יציב, מסובבים את הבצק לעיתים קרובות ומתקדמים מן המרכז החוצה. מחלקים לחתיכות קטנות כדי להגיע לעובי של כמילימטר.
מחליפים בכמות דומה של מים קרים ומוסיפים חצי כפית חומץ נוספת. מתחילים ב-65 גרם מים ומוסיפים לפי הצורך, מפני שספיגת הקמח משתנה.
אפשר לאפות סביב גלילים משומנים ב-190 מעלות עד הזהבה, אך המרקם יהיה דומה יותר לעוגייה ופחות מבועבע. הטיגון מעניק את התוצאה המסורתית והפריכה ביותר.
שמן קנולה או שמן ניטרלי אחר בעל נקודת עשן גבוהה מתאים. אין להשתמש בשמן בעל טעם דומיננטי שעלול לכסות את הפיסטוק והווניל.
אפשר להחליף עד שליש מכמות הריקוטה במסקרפונה. החלפה מלאה תיצור קרם כבד ושמן יותר ותטשטש את המרקם האופייני לקנולי.
מקררים אותו 30–60 דקות. אם הוא עדיין רך, מקפלים פנימה מעט ריקוטה מסוננת נוספת. לא מוסיפים הרבה אבקת סוכר, משום שהיא נמסה ועלולה לדלל את הקרם.
כן. מחליפים את ממרח הפיסטוק ב-100 גרם שוקולד מריר מומס ומצונן ומוסיפים 20 גרם אבקת סוכר. אפשר לטבול את קצות הקרם בשוקולד קצוץ.
בקופסה אטומה ובמקום יבש הן נשמרות פריכות עד יומיים. במזג אוויר לח מומלץ להוסיף לקופסה שקיק ייעודי לספיחת לחות שאינו בא במגע עם המזון.
לא מומלץ. הקליפה תתרכך במקרר. מכינים את הקרם בבוקר בתוך שקית זילוף וממלאים את הקנולי סמוך להגשה.
ייתכן שהבצק הודק חזק מדי, שחלבון הגיע למתכת או שהקליפה התקררה לחלוטין. מסובבים בעדינות כשהיא עדיין חמימה ולעולם לא מושכים בכוח שעלול לשבור אותה.